למרביתנו, האזרחים בישראל, הנכס השני בחשיבותו הוא חסכוננו הפנסיוני, אך רבים מאיתנו לא נותנים את המשקל הנכון לחשיבותו של נכס זה.
מדובר במכשיר חיסכון לגיל פרישה, אשר בו מדי חודש אנו או מעסיקנו מפקידים חלק מהכנסתנו לקרן אשר אוגרת, מנהלת ומשקיעה את כספנו על מנת שיוכל לשרת אותנו באופן מספק והולם לכשנגיע לגיל פרישה ונתחיל למשוך ממנו קצבה חודשית.
יש הטוענים (ובצדק) כי קרן הפנסיה הוא המוצר החשוב ביותר על מדף המוצרים של הסוכן הפנסיוני, מאחר והוא מגן על שלושה מצבי חיים:
חיים קצרים – פטירה בטרם עת, מקנה למשפחת המבוטח פנסיית שאירים.
חיים ארוכים – אריכות חיים (עד 120 ואף יותר..) קרן הפנסיה מאפשרת לחוסך בה לקבל קצבה חודשית לכל ימי חייו עם הגיעו לגיל פרישה.
חיים מורכבים – מצב של נכות ואי כושר עבודה, מקנה למבוטח פנסיית נכות בגובה של עד 100% מהשכר המייצג וכמו כן שחרור מתשלום פרמיה חודשית (קרן הפנסיה מפקידה במקומו או במקום מעסיקו).
ישנם שני מפתחות חשובים בחיסכון ארוך טווח בכלל ובקרן פנסיה בפרט:
1. מינימום דמי ניהול – דמי הניהול נוגסים בחיסכון שלנו, ככל שיהיו נמוכים יותר כך הצבירה שנפגוש בגיל פרישה תהיה גבוהה יותר.
2. מקסימום תשואה – ככל שהתשואה על ההון שלנו בקרן הפנסיה תהיה גבוהה יותר, כך הצבירה שתעמוד לרשותנו בגיל פרישה תהיה גבוהה בהתאם וכך גם הקצבה החודשית לה נהיה זכאים.
כשמדובר במוצר בעל חשיבות כה גבוהה על עתידנו יש לבחון ולהתאים ככל שניתן את מאפייני החיסכון והכיסויים הביטוחיים שבו לצרכי החוסך/המבוטח.
*החל משנת 2008 כל עובד במדינת ישראל זכאי כי מעסיקו יפקיד בגינו תגמולים המיועדים לגיל פרישה.
*החל משנת 2017 כל עצמאי במדינת ישראל מחויב להפקיד בגינו תגמולים פנסיוניים בהתאם לשיעור הקבוע בחוק.
